SOD TORAH
יב' כסלו התשעט (02:49), פרשת
חפש את הדברים הכי מעניינים בתורה: שם המשפחה שלך, השם שלך, מקום העבודה, בת הזוג שלך
 
צור קשר: sodtorah@gmail.com
מילון ארמית פורומים לוח שנה תוכנה להגהות תפילין תרומות לאברכים

אנא עזרו לנו בתרומה להחזרה בתשובה ותקבלו את התוכנה לדילוגים + תיקון לשם שלכם לפי הדילוגים למעבר לתשלום

חיפוש דילוגים בתורה
חיפוש ביטוי:   איפוס
שיטת חיפוש:  אזור לחיפוש:
אפשרויות הצגת הסתברויות בטבלה הצג תוויותהצג פסוקיםשלח טבלה לחבר הצג דו"ח הסתברות
הגדרות טבלה
רוחב טבלה לפי דילוג + - LCM GCF סידור אוטומטי
התחל טבלה מ- עד « » סידור אורך טבלה
חיתוך רוחב טבלה עד
רוחב הטבלה: + - אורך טבלה: + - מיקום הדילוג: [ | ]
חיתוך רוחב טבלה
ביטוי: | דילוג:
הפסוק שחותך את האות המסומנת בביטוי:
ותהבאיםמצבאהמלחמהויאמראליהםמשההחייתםכלנקבההןהנההיו
לבניישראלבדברבלעםלמסרמעלביהוהעלדברפעורותהיהמגפהבעד
תיהוהועתההרגוכלזכרבטףוכלאשהידעתאישלמשכבזכרהרגווכלה
טףבנשיםאשרלאידעומשכבזכרהחיולכםואתםחנומחוץלמחנהשבעת
ימיםכלהרגנפשוכלנגעבחללתתחטאוביוםהשלישיוביוםהשביעיא
תםושביכםוכלבגדוכלכליעורוכלמעשהעזיםוכלכליעץתתחטאווי
אמראלעזרהכהןאלאנשיהצבאהבאיםלמלחמהזאתחקתהתורהאשרצוה
יהוהאתמשהאךאתהזהבואתהכסףאתהנחשתאתהברזלאתהבדילואתהע
פרתכלדבראשריבאבאשתעבירובאשוטהראךבמינדהיתחטאוכלאשרל
איבאבאשתעבירובמיםוכבסתםבגדיכםביוםהשביעיוטהרתםואחרת
באואלהמחנהויאמריהוהאלמשהלאמרשאאתראשמלקוחהשביבאדםוב
בהמהאתהואלעזרהכהןוראשיאבותהעדהוחציתאתהמלקוחביןתפשי
המלחמההיצאיםלצבאוביןכלהעדהוהרמתמכסליהוהמאתאנשיהמלח
מההיצאיםלצבאאחדנפשמחמשהמאותמןהאדםומןהבקרומןהחמריםו
מןהצאןממחציתםתקחוונתתהלאלעזרהכהןתרומתיהוהוממחצתבני
ישראלתקחאחדאחזמןהחמשיםמןהאדםמןהבקרמןהחמריםומןהצאןמ
כלהבהמהונתתהאתםללויםשמרימשמרתמשכןיהוהויעשמשהואלעזר
הכהןכאשרצוהיהוהאתמשהויהיהמלקוחיתרהבזאשרבזזועםהצבאצ
אןששמאותאלףושבעיםאלףוחמשתאלפיםובקרשניםושבעיםאלףוחמ
ריםאחדוששיםאלףונפשאדםמןהנשיםאשרלאידעומשכבזכרכלנפשש
ניםושלשיםאלףותהיהמחצהחלקהיצאיםבצבאמספרהצאןשלשמאותא
לףושלשיםאלףושבעתאלפיםוחמשמאותויהיהמכסליהוהמןהצאןשש
מאותחמשושבעיםוהבקרששהושלשיםאלףומכסםליהוהשניםושבעים
וחמריםשלשיםאלףוחמשמאותומכסםליהוהאחדוששיםונפשאדםששה
עשראלףומכסםליהוהשניםושלשיםנפשויתןמשהאתמכסתרומתיהוה
לאלעזרהכהןכאשרצוהיהוהאתמשהוממחציתבניישראלאשרחצהמשה
מןהאנשיםהצבאיםותהימחצתהעדהמןהצאןשלשמאותאלףושלשיםאל
ףשבעתאלפיםוחמשמאותובקרששהושלשיםאלףוחמריםשלשיםאלףוח
משמאותונפשאדםששהעשראלףויקחמשהממחצתבניישראלאתהאחזאח
דמןהחמשיםמןהאדםומןהבהמהויתןאתםללויםשמרימשמרתמשכןיה
והכאשרצוהיהוהאתמשהויקרבואלמשההפקדיםאשרלאלפיהצבאשרי
האלפיםושריהמאותויאמרואלמשהעבדיךנשאואתראשאנשיהמלחמה
אשרבידנוולאנפקדממנואישונקרבאתקרבןיהוהאישאשרמצאכליז
הבאצעדהוצמידטבעתעגילוכומזלכפרעלנפשתינולפנייהוהויקח
משהואלעזרהכהןאתהזהבמאתםכלכלימעשהויהיכלזהבהתרומהאשר
הרימוליהוהששהעשראלףשבעמאותוחמשיםשקלמאתשריהאלפיםומא
תשריהמאותאנשיהצבאבזזואישלוויקחמשהואלעזרהכהןאתהזהבמ
אתשריהאלפיםוהמאותויבאואתואלאהלמועדזכרוןלבניישראללפ
נייהוהומקנהרבהיהלבניראובןולבניגדעצוםמאדויראואתארץי
עזרואתארץגלעדוהנההמקוםמקוםמקנהויבאובניגדובניראובןו
יאמרואלמשהואלאלעזרהכהןואלנשיאיהעדהלאמרעטרותודיבןוי
עזרונמרהוחשבוןואלעלהושבםונבוובעןהארץאשרהכהיהוהלפני
עדתישראלארץמקנההואולעבדיךמקנהויאמרואםמצאנוחןבעיניך
יתןאתהארץהזאתלעבדיךלאחזהאלתעברנואתהירדןויאמרמשהלבנ
יגדולבניראובןהאחיכםיבאולמלחמהואתםתשבופהולמהתנואוןא
תלבבניישראלמעבראלהארץאשרנתןלהםיהוהכהעשואבתיכםבשלחי
אתםמקדשברנעלראותאתהארץויעלועדנחלאשכולויראואתהארץוי
ניאואתלבבניישראללבלתיבאאלהארץאשרנתןלהםיהוהויחראףיה
והביוםההואוישבעלאמראםיראוהאנשיםהעליםממצריםמבןעשרים
 שנים אוחזין בטלית
זיכוי הרבים:

בגמרא בבא מציעא (ב.) : "שנים אוחזין בטלית: זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו".

המשנה מתארת מקרה על שנים אנשים שתופסים טלית אחת בידם ומתווכחים של מי הטלית וככה מגיעים לבית דין, כל אחד טוען שהטלית כולה שלו, הדין שנפסק הוא שכל אחד נשבע שלפחות חצי מהטלית שלו וכל אחד מקבל חצי מהטלית (מוכרים אותה ומחלקים את הכסף).

בפסוקים דרך הדילוג "אוחזין" (דילוג מינימלי בתורה!) מתוארת המלחמה של ישראל עם מדין שבה בזזו ישראל את שלל מדין ושבו מהם "מלקוח" שזה: (במדבר לא, לב) "ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן...". זאת אמרת המלקוח כולל את הצאן והבקר שזה בבחינת הטלית (שבדילוג שלנו) כי טלית עשויה מצמר של כבשים (הטלית והציצית) וזה רמוז גם בפסוק שחותך את הדילוג "טלית" בטבלה: "וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ", כי פעם הטליתות שלהם היו הבגדים ממש, וכן מעשה עזים יכול להיות בחינת טלית אע"פ שיש ספק מהתורה האם טלית מצמר עזים חייבת.

וכך מסופר שם (במדבר לא):

 ט  וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ: י  וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ: יא  וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: יב  וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: יג  וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: ... כו  שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה: כז  וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה: ... ל  וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהוָה: ...  לב  וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים:לו  וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:  וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים: מג  וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: 

ורואים שהצבא שחזר מהמלחמה תפס מלקוח בין היתר, ורש"י כותב1) שיצאו הנערים לתפוס את השלל של המלחמה כלומר הם ראו את הצבא חוזר עם השלל ונתנו לעצמם היתר לבוא ולהתחלק איתם, וזה בדיוק המקרה במשנה שמדובר על טלית שכל אחד טוען שהוא מצא ראשון ואחד מהם אולי שקרן ונתן לעצמו היתר לתפוס בטלית או שחשב שהוא תפס איתו ביחד, וטלית היינו זה מלקוח הצאן כפי שרמזנו.

ולאחר מכן, יצאו משה ואלעזר וכל נשיאי העדה, לקראת אותם נערים ואנשי צבא שתופסים את המלקוח (פס' יג), והלשון של "תופשי המלחמה" שכתוב בפסוק מוזכר גם בגמרא כפי שאומר ר' חייא (דף ג'): "ותנא תונא שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והא הכא כיון דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא וקתני ישבע". כלומר מסביר לנו ר' חייא למה כל אחד מקבל חצי מהטלית, בגלל שאנחנו (הבית דין שלפניו הגיעו השנים) עדים שלכל אחד יש "תפיסה" בטלית בכך שהם אוחזין בה ולכן כל אחד מקבל חציה. ובצורה דומה כתוב כאן (פס' כז):  "וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה". רואים שהקב"ה אומר למשה את הדין של המקרה הזה כאשר שנים אוחזין "בטלית", שצריך לחצות את המלקוח בין שני הצדדים. וכך פירש רש"י וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה וגו'. חציו לאלו וחציו לאלו:

לאחר מכן הקב"ה מצווה למשה לספור את המלקוח ויוצא שיש 675,000 צאן בסה"כ (פס' לב), והצאן כאמור רומז לטלית, ובאמת חולקים בין אנשי הצבא ובין העדה, וכל צד מקבל 337,500 צאן ולאחר מכן גם ניטל מכס. ובדומה לפסק המשנה "זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע וכו' ויחלוקו".

עוד יש לשאול, למה שנינו במשנה "שנים אוחזין בטלית", והרי בטור ובשולחן ערוך (סימן קלח) כתוב שנים שהיו מחזיקים כלי מיטלטל או כלי אחד, כי ברור לכל המפרשים שהמשנה לא באה לדבר רק על טלית אלא יש לנו יסוד בדיני ממונות שכל כלי שיש בו ספק וחזקה לשני אנשים הדין הוא לחלוק. ואע"ג שטלית היתה דוגמא נפוצה מאוד בזמנם ונוח לתת דוגמא כדי להתפלפל עליה וכן משמע לנו בהמשך הגמרא דתפיסי בכרכשתא דהיינו בקצות הטלית ובמקרה כזה חולקים אבל כל אחד אוחז בחלק מהטלית הרי הוא נוטל את חלקו וחולקים את השאר, אבל בכל זאת התנא היה יכול לנקוט כל כלי [בגד] אחר כמו סודר וכו'. והטבלה הזאת רומזת מדוע בחרו חכמים בטלית דווקא.

ואם תאמר לא דומה לגמרי שנים אוחזין לחלוקת השלל, כי שנים אוחזין בטלית, היינו דמספקא לן למי הטלית שייכת ולכן חולקים. והכא סלקא דעתך שהטלית של יוצאי הצבא, ופסק רחמנא שיחלוקו כי פירש רע"ס משום דמלחמת נקמה צריך להתקיים בכולם ואכלת את שלל אויביך על כן חציו לאלו וחציו לאלו, ולא דמי כלל. ואפשר לומר כי כל הספק אצלנו למי הטלית שייכת ופשוט שלא אצל הקב"ה, ומשום שכאן נערי בני ישראל וכל העדה רצו גם חלק בשלל היינו משום "ואכלת את שלל אויביך" נתנו לעצמם היתר לתפוס בשלל, ולבית דין ולמשה רבנו ע"ה היה ספק למי צריך לתת את השלל ואם הקב"ה לא היה דן בעצמו אפשר שמרע"ה היה מחלק חציו לאלו וחציו לאלו מחמת אותו ספק ולכן שפיר דמי. ואם תאמר אם כן, למה הקב"ה היה צריך לומר למשה את הדין של חלוקה, והרי יכל לפסוק בעצמו. ויש לומר שאגב שאר הדברים הודיע לו החלוקה, כי עוד הודיע לו על המכס שיש לקחת וזה לא היה מרע"ה יודע מדעתו. וההוכחה, דמשמע מפשט הפסוקים שמשה רבנו לא ביקש מהקב"ה עזרה בפסק הדין הנ"ל כמו אצל בנות צלפחד שכתוב (במד' כז) "ויקרב משה את משפטן לפני ה' ". או לגבי האנשים שהיו טמאים לנפש אדם בפרשת בהעלותך, שם אמר משה מפורש: (במד' ט)  "ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם". וכאן הקב"ה פתח: "וידבר ה' אל משה וכו' שא את ראש מלקוח השבי וכו' ". משמע אם כן שמשה רבנו ידע מה לעשות לגבי הפסק דין של החלוקה מדין תורה, רק שבא הקב"ה לצוות לו עוד דבר ודו"ק.

ולא קשה גם שלא רמוזה כאן השבועה שיש במשנה, זה נשבע שאין לו בה פחות מחציה וכו', כי אמרנו בגמרא (דף ג.) אמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חברו ואומר שלי הוא, כלומר השבועה היא תקנת חכמים אבל הדין חלוקה הוא מהתורה, ואפילו לרבי חייא בגמרא שאמר דמדאורייתא הילך חייב, שהוא מדמה את דין הילך לדין החלוקה בטלית ויוצא אם כן שהשבועה מהתורה בכל מקרה גם לו אמרנו בסוף (דף ד.) השבועה היא מתקנת חכמים רק שתיקנו שבועה כעין שבועה של הילך דאורייתא, והוא סובר הילך חייב.

 _____________

1) במדבר לא, יג: רש"י ויצאו משה ואלעזר הכהן. לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הבזה: 

תגובה חדשה

שם השולח
דוא"ל
תגובה
שאלת אבטחה:
איך קוראים לאבא של יצחק אבינו?

רמז: אבר...

טבלאות צפנים אחרונות

החובל בחבירו
מאת שלמה א.
11 צפיות
נושא: משנה

ארבעה אבות נזיקין
מאת משה, ל'
788 צפיות
נושא: משנה

כל הזבחים שלא לשמן
מאת שלמה א.
1022 צפיות
נושא: משנה

שנים אוחזין בטלית
מאת משה ל.
661 צפיות
נושא: משנה

שנים אוחזין בטלית - מדהים!
מאת יאשיהו מ. ג.
1512 צפיות
נושא: משנה