טבלה באמת מדהימה, שממחישה שהכול מאת ה', אפילו כיפת ברזל שמיירטת את הטילים, ויש הרבה טילים שהיא מפספסת או לא מספיקה ליירט. הפועל "ירט", חוזר פעם אחת בתורה, בפרשת השבוע של תחילת מבצע "צוק איתן", "בלק", סימנך: "איתן מושבך ושים בסלע קינך": וחז"ל היו צריכים לדרוש יר"ט כאילו שזה ראשי תיבות, בפסוק שבטבלה: "ויאמר אליו מלאך ה' וכו' הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי", כלומר מלאך ה' אומר לבלעם, אנוכי יצאתי לשטן כלומר להסיט את האתון מהדרך, יר"ט=יראה, ראתה, נטתה מהדרך. (עיין רש"י). כלומר האתון שרומז לטילים, כי בלעם רכב עליו כדי לפגוע בישראל וגם חמאס רוצה לרכוב על הטילים כדי לפגוע בישראל, לכן הקב"ה אומר, אני יצאתי לשטן כלומר להסיט וליירט את הטילים מהדרך והם ראו אותי יראו ממני, ונטו מן הדרך. וזה מה' שהרבה מהטילים סוטים ונופלים "בשטחים פתוחים", או אפילו בערים ואין נפגעים.
והדילוגים בטבלה: "ירוט" מקביל ל- "טילים", וכן "מעזה" והדילוג "השטן" חותך את "לשטן", כי השטן זה הסטן, כלומר הסיט אותן וזה אותו דבר כי ש' וס' מתחלפות, וכן "ואת כי שטית תחת אישך" (במדבר ה). לכן הכי טוב לבטוח בכל עת בה', שיעזור בין אם על ידי כיפת ברזל בין בדרכים אחרות. ורומז הפסוק (תהלים מד): "לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך", מה שבצהוב בגימטריה "יירוט טילים". רומז שאם לא נסוג אחור לבנו, ולא נטה את צעדינו מהבטחון בקב"ה, אז ה' יירט ויטה את הטילים ויגרום להם ליסוג אחור ואפילו ליפול בעזה. וכל המזמור הזה (שם מד) מדבר על מלחמה בגוים ובטחון בה': "ג אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם: וכו' ז כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני". ולפי הפסוק האחרון חיפשנו גימטריה "כיפת ברזל", ונימצא בפסוק (שמו"א יז): "וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו". שאמר דוד המלך לפלשתים לפני שהרג את גלית עם האבן, כלומר אין תשועה מאת ה' בחרב ובחנית שהם כלים פיתוח של בני אדם כמו כיפת ברזל. והעיר עזה שייכת לפלשתים כפי שמפורש בעמוס (פ' א).
ועוד מצינו באותו מקום ממש טבלה דומה:
טבלה אחרת באותו מקום עם הדילוגים: "יירוט", "רקטה שט".
וכאן "רקטה שט", כלומר כמו הלשון דלעיל "הנה אנוכי יצאתי לשטן", רקטה הסיט מהדרך. והדילוג יירוט חותך בדיוק את ירט. וכן חיפשנו גימטריה של "שטחים פתוחים", ומצאנו בפסוק שבאדום בטבלה: "ות֣רא האתון֩ את-מלא֨ך ה' נצ֣ב בד֗רך וחרב֤ו שלופה֙ ביד֔ו ות֤ט הֽאתון֙ מן-הד֔רך ות֖לך בשד֑ה וי֤ך בלעם֙ את-ה֣את֔ון להטת֖ה הדֽרך". האתון הם הטילים, הקב"ה מטה אותם לשטחים פתוחים כלומר "ות֖לך בשד֑ה", וחמס בחינת בלעם משתדלים להטות אותם בחזרה לדרך.
וכן רמוז במפורש כשדוד בא להלחם בגלית: "וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אתו שריון", ורואים שדוד המלך לבש כמין כיפת ברזל על ראשו להתגונן מהפלשתי בחינת עזה, ובפסוק הבא: "ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא נסה ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו", ופירש התרגום יונתן במקום ורש"י, שדוד לא רצה ללכת עם המגן והקובע נחושת כי אין בזה נס כלומר לא ניכר שהקב"ה מציל אותי. ולכן עם הכיפת ברזל, לא ניכר הנס וזאת הצרה, אבל ודאי שהוא קיים.
