SOD TORAH
כ' חשון התשפ (16:21), פרשת
חפש את הדברים הכי מעניינים בתורה: שם המשפחה שלך, השם שלך, מקום העבודה, בת הזוג שלך
 
צור קשר: [email protected]
מילון ארמית פורומים לוח שנה תוכנה להגהות תפילין תרומות

אנא עזרו לנו בתרומה להחזרה בתשובה ותקבלו את התוכנה לדילוגים + תיקון לשם שלכם לפי הדילוגים למעבר לתשלום
דרושים עובדים לזיכוי הרבים אנא פנו לאימייל [email protected]

חיפוש דילוגים בתורה
חיפוש ביטוי:   איפוס
שיטת חיפוש:  אזור לחיפוש:
אפשרויות הצגת הסתברויות בטבלה הצג תוויותהצג פסוקיםשלח טבלה לחבר הצג דו"ח הסתברות
הגדרות טבלה
רוחב טבלה לפי דילוג + - LCM GCF סידור אוטומטי
התחל טבלה מ- עד « » סידור אורך טבלה
חיתוך רוחב טבלה עד
רוחב הטבלה: + - אורך טבלה: + - מיקום הדילוג: [ | ]
חיתוך רוחב טבלה
ביטוי: | דילוג:
הפסוק שחותך את האות המסומנת בביטוי:
עמךעדשנתהיבליעבדעמךויצאמעמךהואובניועמוושבאלמשפחתוואלאחזתאבת
יוישובכיעבדיהםאשרהוצאתיאתםמארץמצריםלאימכרוממכרתעבדלאתרדהבוב
פרךויראתמאלהיךועבדךואמתךאשריהיולךמאתהגויםאשרסביבתיכםמהםתקנו
עבדואמהוגםמבניהתושביםהגריםעמכםמהםתקנווממשפחתםאשרעמכםאשרהולי
דובארצכםוהיולכםלאחזהוהתנחלתםאתםלבניכםאחריכםלרשתאחזהלעלםבהםת
עבדוובאחיכםבניישראלאישבאחיולאתרדהבובפרךוכיתשיגידגרותושבעמךו
מךאחיךעמוונמכרלגרתושבעמךאולעקרמשפחתגראחרינמכרגאלהתהיהלואחדמ
אחיויגאלנואודדואובןדדויגאלנואומשארבשרוממשפחתויגאלנואוהשיגהי
דוונגאלוחשבעםקנהומשנתהמכרולועדשנתהיבלוהיהכסףממכרובמספרשניםכ
ימישכיריהיהעמואםעודרבותבשניםלפיהןישיבגאלתומכסףמקנתוואםמעטנש
ארבשניםעדשנתהיבלוחשבלוכפישניוישיבאתגאלתוכשכירשנהבשנהיהיהעמו
לאירדנובפרךלעיניךואםלאיגאלבאלהויצאבשנתהיבלהואובניועמוכיליבנ
יישראלעבדיםעבדיהםאשרהוצאתיאותםמארץמצריםאנייהוהאלהיכםלאתעשול
כםאלילםופסלומצבהלאתקימולכםואבןמשכיתלאתתנובארצכםלהשתחותעליהכ
 בין המצרים
זיכוי הרבים:

בין המצרים

מצינו את הפס' הבא באיכה (פ"א): "גלתה יהודה מעני ומרב עבדה, היא ישבה בגוים, לא מצאה מנוח, כל רדפיה השיגוה בין המצרים", ודרשו חז"ל בין המצרים הכוונה בין שני הפורעניות של הבקעת העיר בי"ז בתמוז לחורבן הבית בט' באב ואז הגלו את תושבי ירושלים. וחיפשנו דילוג מינימלי בתורה "רודפיה", וחותך את הפס' שכתוב בו: "וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר", ורואים את הלשון "כל רדפיה השיגוה" רמוז ממש בפס' "וכי תשיג יד גר ותושב", כלומר איזה גוי שהוא גר תושב יצליח להשיג ולהכניס תחתיו ישראל עני לעבד.

וחיפשנו דילוג מינימלי "בין", וחותך את "וחשבלוכפישניוישיבאתגאלתו", ורומז שהמצרים של אותו יהודי שנימכר לעבד לגוי שרומז לעם ישראל שנמכרו לגלות לגוים, מתי השיג אותו גוי להכניס היהודי לעבד, בין המצרים, כפישניו, כל הזמן שעבד אצל אותו גוי נחשב לו בין המצרים עד שיגאלו אותו.

וחיפשנו דילוג מינימלי "מצר", כלומר אחד מן המצרים, ונימצא באופן מדהים דילוג כפול בפס' מארץמצרים, (מצר מימין ומצר משמאל), כי מצרים היא ראש לכל הגלויות והיא המצר מכאן ומכאן, כלומר אותו יהודי שנימכר יצא ביובל וישתחרר והיובל בחינת הגאולה השלמה לבנ"י, ואומר "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", כלומר מבין המצרים, היא ארץ מצרים שם היו ישראל ביניהם וניטמעו כמו אותו עבד עברי אצל הגוי.

ולאחר חיפוש בתורה של, "מארץ מצרים", מצינו שחוזר 50 פעמים בתורה בדיוק (לא בדילוגים רק בפסוקים בפירוש, כדי לראות את כולם כנס לטבלה: "נ' שערי בינה"), ורומז שהקב"ה הוציא את בנ"י שהם אותו העבד מסכן שנימכר למצרים לעבודה זרה, ואילולא הקב"ה שהוציאנו מבין המצרים היינו נטמעים שם ב-50 שערי טומאה, כמובא בהגדה וכך ראינו בפי' אור החיים הק' וכ"כ בזוה"ק וז"ל אור החיים: "עוד ירצה לומר ראה הצער שישנם בו ועוד ראיתי עוני עמי שהם חלק ה' עמו והעוני הוא אשר הם במצרים כי אם ישראל מתעכבים עוד הם נאבדים ב''מ על דרך אומרם ז''ל (הגדה) ואלו לא הוציא הקב''ה את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים ב-50 שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה גאלם מיד ולא שהו אפי' שיעור שיספיק בצקם להחמיץ כו'". ואלו ה-50 שערי טומאה כנגד 50 אזכרות של "מארץ מצרים" בתורה, שרומז שאפשר לצאת מארץ מצרים עד שער החמישים ולא עד בכלל. וכן ניראה מהזוה"ק עיין בטבלה נ' שערי בינה.

והדבר המדהים שכנגד זה אומר כאן הקב"ה על העבד העברי, אחרינמכרגאלהתהיהלו: "אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו: או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל", כלומר בכל מצב אותו עבד חייב להשתחרר אסור לו להיטמע תחת אותו גוי עד היובל, כי היובל הוא שנת החמישים שנה, וכן ביוב"ל בגימטריה, 50. ואם הוא יגיע עד שנת החמישים שנה כאמור הוא יטמע שם לעולם וכבר יתמכר לעבודת כוכבים ואפי' ביובל כבר לא ירצה להשתחרר אותו עבד משום שהתמכר להם מבחינה רוחנית. והיובל משחרר את כל העבדים[1] כידוע וזה זכר ליציאת מצרים כמ"ש בטבלה: "ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו :כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אֱלהיכם". אם לא נותר שום מוצא לאותו עבד אז היובל שהוא בחינת יציאת מצרים ישחרר אותו וזה זכר ליציאת מצרים שבנ"י יצאו מהשער החמשים לטומאה.

ועוד אם ניקח אותיות "מארץ מצרים", יהיה לנו, "מצר א-ים מצר", כלומר בין המצרים יש לנו י"ם ימים, בגימטריה זה 50, והאל"ף של א-ים באה לומר שחנו על הים כדלקמן, ואם ניקח את הימים בין ט' בתמוז (הבקעת העיר בביה"מ הראשון) עד ט' באב (חורבן ביה"מ הראשון) יש לנו 29 יום (חודש חסר), ועוד ניקח הימים מי"ז בתמוז (הבקעת העיר בביה"מ השני) עד ט' באב (חורבן ביה"מ השני) יש לנו 21 ימים. ביחד 21+29=50. ואלו החמישים המוזכרים לעיל.

ואם נאמר שבין המצרים, רומזים לישראל שהיו על הים, כי מצינו כאשר בא פרעה וכל חילו וחסמו ישראל על הים, שנאמר: "דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים: ואמ֤ר פרעה֙ לבנ֣י ישרא֔ל נבכ֥ים ה֖ם בא֑רץ סג֥ר עליה֖ם המדבֽר", ועיין כל זה בטבלה על י"ז בתמוז. אם כן ברור עכשיו מאי קאמר "מצר ימא מצר", או גם "מצר אים מצר", שהמצרים באו לצור על ישראל מכאן ומכאן וישראל חנו על הים (א-ים בארמית על הים):

וכן הפס' "אמר אויב ארדף אשיג וכו' נשפת ברוחך כסמו ים", והיינו מה שאמר "כל רדפיה השיגוה בין המצרים", כי יציאת מצרים הייתה בגבורות הבינה, בחי' חמישים שערים בגימ' מ"י. וכאן באמת השיג פרעה את ישראל וסגר עליהם המדבר רק משום שצעקו לקב"ה ניצלו משא"כ במצור שעשה נבוכדנצר. וכן "נבכים בארץ" בגימטריה "נבוכדנצר", כי הם מיותר. והסוד בזה, כי היובל הוא הבינה, שיש בה חמישים שערים, ויציאת מצרים היתה בגבורות של הבינה והיא קרויה מ"י בגימטריה 50. וביה"מ הוא המלכות, והיא קרויה י"ם.

והראנו כבר פעם שיש באותה טבלה ממש, טבלה נוספת שרומזת למשיח, עיין "מבוקשך מי משיח". וזה שוב מראה פסיק מהמורכבות האינסופית של התורה, שמוצאים כמה וכמה טבלאות עם רמזים ודילוגים שונים באותם פסוקים באותו מקום.

 



[1] כמובא במס' ר"ה (ח:) דתניא (ויקרא כה)  וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת''ל לפי שנאמר ביוה''כ יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה''כ ואילך ת''ל וקדשתם את שנת החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מר''ה עד יוה''כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יוה''כ תקעו ב''ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן.

תגובה חדשה

שם השולח
דוא"ל
תגובה