SOD TORAH
ז' כסלו התשעט (06:31), פרשת
חפש את הדברים הכי מעניינים בתורה: שם המשפחה שלך, השם שלך, מקום העבודה, בת הזוג שלך
 
צור קשר: sodtorah@gmail.com
מילון ארמית פורומים לוח שנה תוכנה להגהות תפילין תרומות לאברכים

אנא עזרו לנו בתרומה לאברכים ולהחזרה בתשובה ותקבלו את התוכנה לדילוגים + תיקון לשם שלכם לפי הדילוגים למעבר לתשלום

חיפוש דילוגים בתורה
חיפוש ביטוי:   איפוס
שיטת חיפוש:  אזור לחיפוש:
אפשרויות הצגת הסתברויות בטבלה הצג תוויותהצג פסוקיםשלח טבלה לחבר הצג דו"ח הסתברות
הגדרות טבלה
רוחב טבלה לפי דילוג + - LCM GCF סידור אוטומטי
התחל טבלה מ- עד « » סידור אורך טבלה
חיתוך רוחב טבלה עד
רוחב הטבלה: + - אורך טבלה: + - מיקום הדילוג: [ | ]
חיתוך רוחב טבלה
ביטוי: | דילוג:
הפסוק שחותך את האות המסומנת בביטוי:
בבחורוכלרכבמצריםושלשםעלכלוויחזקיהוהאתלבפרעהמלךמצריםוירדףאחריבניישראלובניישראליצאיםבידרמהוירדפומצריםאחריהםוישיגואותםחניםעלהיםכלסוסרכבפרעהופרשיווחילועלפיהחירתלפניבעלצפןופרעההקריבוישאובניישראלאתעיניהםוהנהמצריםנסעאחריהםוייראומאדויצעקובניישראלאליהוהויאמרואלמשההמבליאיןקבריםבמצריםלקחתנולמותבמדברמהזאתעשיתלנולהוציאנוממצריםהלאזההדבראשרדברנואליךבמצריםלאמרחדלממנוונעבדהאתמצריםכיטובלנועבדאתמצרי
םממתנובמדברויאמרמשהאלהעםאלתיראוהתיצבווראואתישועתיהוהאשריעשהלכםהיוםכיאשרראיתםאתמצריםהיוםלאתספולראתםעודעדעולםיהוהילחםלכםואתםתחרשוןויאמריהוהאלמשהמהתצעקאלידבראלבניישראלויסעוואתההרםאתמטךונטהאתידךעלהיםובקעהוויבאובניישראלבתוךהיםביבשהואניהננימחזקאתלבמצריםויבאואחריהםואכבדהבפרעהובכלחילוברכבוובפרשיווידעומצריםכיאנייהוהבהכבדיבפרעהברכבוובפרשיוויסעמלאךהאלהיםההלךלפנימחנהישראלוילךמאחריהםויסעעמודהע
נןמפניהםויעמדמאחריהםויבאביןמחנהמצריםוביןמחנהישראלויהיהענןוהחשךויאראתהלילהולאקרבזהאלזהכלהלילהויטמשהאתידועלהיםויולךיהוהאתהיםברוחקדיםעזהכלהלילהוישםאתהיםלחרבהויבקעוהמיםויבאובניישראלבתוךהיםביבשהוהמיםלהםחומהמימינםומשמאלםוירדפומצריםויבאואחריהםכלסוספרעהרכבוופרשיואלתוךהיםויהיבאשמרתהבקרוישקףיהוהאלמחנהמצריםבעמודאשוענןויהםאתמחנהמצריםויסראתאפןמרכבתיווינהגהובכבדתויאמרמצריםאנוסהמפניישראלכייהוהנל
חםלהםבמצריםויאמריהוהאלמשהנטהאתידךעלהיםוישבוהמיםעלמצריםעלרכבוועלפרשיוויטמשהאתידועלהיםוישבהיםלפנותבקרלאיתנוומצריםנסיםלקראתווינעריהוהאתמצריםבתוךהיםוישבוהמיםויכסואתהרכבואתהפרשיםלכלחילפרעההבאיםאחריהםביםלאנשארבהםעדאחדובניישראלהלכוביבשהבתוךהיםוהמיםלהםחמהמימינםומשמאלםויושעיהוהביוםההואאתישראלמידמצריםויראישראלאתמצריםמתעלשפתהיםויראישראלאתהידהגדלהאשרעשהיהוהבמצריםוייראוהעםאתיהוהויאמינוביהוהובמ
שהעבדואזישירמשהובניישראלאתהשירההזאתליהוהויאמרולאמראשירהליהוהכיגאהגאהסוסורכבורמהביםעזיוזמרתיהויהילילישועהזהאליואנוהואלהיאביוארממנהויהוהאישמלחמהיהוהשמומרכבתפרעהוחילוירהביםומבחרשלשיוטבעוביםסוףתהמתיכסימוירדובמצולתכמואבןימינךיהוהנאדריבכחימינךיהוהתרעץאויבוברבגאונךתהרסקמיךתשלחחרנךיאכלמוכקשוברוחאפיךנערמומיםנצבוכמונדנזליםקפאותהמתבלביםאמראויבארדףאשיגאחלקשללתמלאמונפשיאריקחרביתורישמוידינשפתבר
וחךכסמויםצללוכעופרתבמיםאדיריםמיכמכהבאלםיהוהמיכמכהנאדרבקדשנוראתהלתעשהפלאנטיתימינךתבלעמוארץנחיתבחסדךעםזוגאלתנהלתבעזךאלנוהקדשךשמעועמיםירגזוןחילאחזישביפלשתאזנבהלואלופיאדוםאילימואביאחזמורעדנמגוכלישביכנעןתפלעליהםאימתהופחדבגדלזרועךידמוכאבןעדיעברעמךיהוהעדיעברעםזוקניתתבאמוותטעמובהרנחלתךמכוןלשבתךפעלתיהוהמקדשאדניכוננוידיךיהוהימלךלעלםועדכיבאסוספרעהברכבוובפרשיוביםוישביהוהעלהםאתמיהיםובניישראלהל
כוביבשהבתוךהיםותקחמריםהנביאהאחותאהרןאתהתףבידהותצאןכלהנשיםאחריהבתפיםובמחלתותעןלהםמריםשירוליהוהכיגאהגאהסוסורכבורמהביםויסעמשהאתישראלמיםסוףויצאואלמדברשורוילכושלשתימיםבמדברולאמצאומיםויבאומרתהולאיכלולשתתמיםממרהכימריםהםעלכןקראשמהמרהוילנוהעםעלמשהלאמרמהנשתהויצעקאליהוהויורהויהוהעץוישלךאלהמיםוימתקוהמיםשםשםלוחקומשפטושםנסהוויאמראםשמועתשמעלקוליהוהאלהיךוהישרבעיניותעשהוהאזנתלמצותיוושמרתכלחקיוכלהמ
חלהאשרשמתיבמצריםלאאשיםעליךכיאנייהוהרפאךויבאואילמהושםשתיםעשרהעינתמיםושבעיםתמריםויחנושםעלהמיםויסעומאילםויבאוכלעדתבניישראלאלמדברסיןאשרביןאילםוביןסיניבחמשהעשריוםלחדשהשנילצאתםמארץמצריםוילינוכלעדתבניישראלעלמשהועלאהרןבמדברויאמרואלהםבניישראלמייתןמותנובידיהוהבארץמצריםבשבתנועלסירהבשרבאכלנולחםלשבעכיהוצאתםאתנואלהמדברהזהלהמיתאתכלהקהלהזהברעבויאמריהוהאלמשההנניממטירלכםלחםמןהשמיםויצאהעםולקטודבריום
ביומולמעןאנסנוהילךבתורתיאםלאוהיהביוםהששיוהכינואתאשריביאווהיהמשנהעלאשרילקטויוםיוםויאמרמשהואהרןאלכלבניישראלערבוידעתםכייהוההוציאאתכםמארץמצריםובקרוראיתםאתכבודיהוהבשמעואתתלנתיכםעליהוהונחנומהכיתלונועלינוויאמרמשהבתתיהוהלכםבערבבשרלאכלולחםבבקרלשבעבשמעיהוהאתתלנתיכםאשראתםמלינםעליוונחנומהלאעלינותלנתיכםכיעליהוהויאמרמשהאלאהרןאמראלכלעדתבניישראלקרבולפנייהוהכישמעאתתלנתיכםויהיכדבראהרןאלכלעדתבניישרא
לויפנואלהמדברוהנהכבודיהוהנראהבענןוידבריהוהאלמשהלאמרשמעתיאתתלונתבניישראלדבראלהםלאמרביןהערביםתאכלובשרובבקרתשבעולחםוידעתםכיאנייהוהאלהיכםויהיבערבותעלהשלוותכסאתהמחנהובבקרהיתהשכבתהטלסביבלמחנהותעלשכבתהטלוהנהעלפניהמדברדקמחספסדקככפרעלהארץויראובניישראלויאמרואישאלאחיומןהואכילאידעומההואויאמרמשהאלהםהואהלחםאשרנתןיהוהלכםלאכלהזההדבראשרצוהיהוהלקטוממנואישלפיאכלועמרלגלגלתמספרנפשתיכםאישלאשרבאהלותקחוו
יעשוכןבניישראלוילקטוהמרבהוהממעיטוימדובעמרולאהעדיףהמרבהוהממעיטלאהחסיראישלפיאכלולקטוויאמרמשהאלהםאישאליותרממנועדבקרולאשמעואלמשהויותרואנשיםממנועדבקרוירםתולעיםויבאשויקצףעלהםמשהוילקטואתובבקרבבקראישכפיאכלווחםהשמשונמסויהיביוםהששילקטולחםמשנהשניהעמרלאחדויבאוכלנשיאיהעדהויגידולמשהויאמראלהםהואאשרדבריהוהשבתוןשבתקדשליהוהמחראתאשרתאפואפוואתאשרתבשלובשלוואתכלהעדףהניחולכםלמשמרתעדהבקרויניחואתועדהבקרכא
 מים שלנו - מדהים
זיכוי הרבים:
פורסם בתאריך: כד' סיון התשעה (11/6/2015)

מים שלנו

דילוג מדהים שחיפשנו "מים שלנו"[1], כלומר מים שישנו ולנו[2] כל הלילה בתוך כלי והתקררו, וזאת הלכה בשו"ע (סי' תנה) וז"ל: אין לשין [את הבצק של המצה] אלא במים שלנו, בין שהם מי בורות ומעינות ובין שהם מי נהרות כו', ואנו צפינו מראש היכן הדילוג יחתוך בתורה – ובהמשך נחשב הסתברות לכך. כלומר צריך לחשוב כיצד התורה יכולה לרמוז למושג "מים שלנו", וצפינו שהוא יחתוך את הפסוקים שמדברים על תלונות בני ישראל שלא היה להם מים במדבר, והיינו מים שלנו והתלוננו.

תמונה 1 – מים שלנו

ורואים שאת תחילת הדילוג מלמעלה למטה חותך הפסוק: "והמיםלהםחומה", רואים שאת המילה מים בדילוג חותך הפסוק והמים וזה בעצם אימות למשמעות הדילוג [עיין פרק א, כללים ויסודות, אות ג].

וכתוב בשורה החמישית ויבאומרתהולאיכלולשתתמיםממרה, וזה הסיפור שם: (שמות טו) " כו' וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת-יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא-מָ֥צְאוּ מָֽיִם וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כו' וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה-נִּשְׁתֶּֽה וַיִּצְעַ֣ק אֶל-ה' וַיּוֹרֵ֤הוּ ה' עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל-הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ", ע"כ. ורואים שהיה חסר לבני ישראל מים ועל כן באו והתלוננו אל משה, וזה בדיוק "מים שלנו", כלומר: מים שהתלוננו עליהם. ומובן שכל זה היה ניסיון לבני ישראל לראות אם יתלוננו, וכן מובא בגמ' (פסחים מב:)[3] שדרש להם רב מתנה בפפוניאה, שאסור ללוש מצות רק במים שלנו והם חשבו שהתכוון שצריך ללוש במים שלהם בלבד, והם באו אליו עם כלים למחרת ואמרו לו תן לנו מים, ואמר להם לא התכוונתי שלנו של המשפחה שלי אלא שישנו.

וכן בשורה השישית כתוב בחמשהעשריוםלחדשהשנילצאתםמארץמצריםוילינו: (שמות טז) "בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵ֛ל עַל-מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל-אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר כו'", רואים שבחמישה עשר יום לחודש השני הוא חודש אייר, וכידוע בחודש אייר נוהג פסח שני[4], התלוננו בנ"י על משה ואהרון וכאן התלוננו משום שלא היה בשר ולחם לאכול, כמ"ש: "מִֽי-יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד-ה' בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל-סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע", וכן פירש רש"י שבנ"י התלוננו משום שנגמר הלחם[5]. ולאחר מכן הקב"ה נותן לבנ"י את הַמָּן ואת השְּׂלָ֔ו כמובא שם: "הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן-הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ", ובדגש על דבר יום ביומו, כלומר פעם ביום יהיה לחם, לא יותר, ואם אדם ירצה לאכול לחם בערב צריך להמתין עד מחר בבוקר ללקוט אותו, וכן אמר משה מפורש: "עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י ה' הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת-כְּב֣וֹד ה' בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל-ה' וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ", והנה מפורש כאן שהמן הוא הלחם רומז למצות שצריך ללוש אותם במים שלנו, ע"פ הטוש"ע (סי' תנה) והרמב"ם (פ"ה מהל' חמו"מ הי"א) צריך לשאוב אותם בעוד יום סמוך לבין השמשות או ממש ביה"ש ולשים אותם בכלי כל הלילה ובבוקר אחרי ההשכמה אפשר ללוש בהם. הסיבה לכך כדי שיתקררו המים, כי אם הם חמים אז הם יכולים להחמיץ את העיסה, ואם לנו כל הלילה אז הם קרים ודאי. וזה רומז ללחם של המן, כי הוא היה מגיע בבוקר כמובא בפס' ובנ"י חיכו עד הבוקר ללקוט אותו, וכך גם המצה אי אפשר ללוש אותה עד שיעבור הלילה. ויותר  מזה, כתוב מפורש שהמן ירד כמו מים, שכבת טל מן השמים שירדה בבוקר ועליה ירד המן, ושכבת הטל היה קריר וצונן ככפור על הארץ וגם המן היה צריך קרירות לשמור עליו כמ"ש: "שָׁמַ֗עְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם :וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת-הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה: וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל-פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל-הָאָֽרֶץ", וכן מובא בספר במדבר (פי"א) "וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל-הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו", ולכן המן שיורד בבוקר על הטל זקוק למים שלנו בלילה והתקררו, כמו שהמצות זקוקות למים שלנו בלילה, והם קרים וצוננים בבוקר ללוש בהם לחם מצות. ועוד שכתוב בהמשך: "וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס", וכתבו המפרשים שלאחר ארבע שעות[6] מהיום היה נמס המן ואי אפשר היה לקחת אותו יותר, וכן משמע מהפוסקים שקצת אחרי הבוקר עד הנץ החמה אפשר עוד להשאיר את המים שלנו בחוץ אבל לא יותר שלא יתחממו שוב פעם מהשמש[7] אבל בדיעבד מותר. ועד ארבע שעות השמש אינה חמה כל כך. וההלכה שצריך ערב הפסח לשאוב מים לשם מצות מצה כך שיהיו מוכנים בבוקר י"ד ניסן, כלומר לפני ערב י"ד שואבים. ונהגו להכין מצות קודם שעה רביעית ואם ישאירו את המים עד שעה רביעית ביום חשופים לשמש, ניראה שיפסלו להכין מצות כי כבר יתחממו, וזה כמו המן שנמס בשעה רביעית. ובשעה רביעית אסור כבר לאכול לחם חמץ, עד שעה ה', ומשעה ה' עד ו' אסור בהנאה ומשעה ו' אסור מהתורה לאכול חמץ. אבל חכמים גזרו איסור אכילת חמץ משעה ד', כי כבר היו צריכים להכין עד אז את המצות ואע"פ שכתב בשו"ע (סי' תנח) שנהגו לאפות אחר שעה ו' כתב הטור והמג"א שיש מדקדקים לאפות גם לפני הפסח שיבטל חמץ בשישים כנגדו. וגם השיעור של המצות ללישה הוא כמלוא העומר כמו המן[8]. וכתב רבנו בחיי (פ' בשלח) על מ"ש "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם", מַמְטִיר מלשון מישמרת כמו לנטור לשמור, ונ"ל שגם המן היה שמור בתוך טל מעליו ומתחתיו כמו שצריך לשמור את המצות מצוה משעת קצירה ולפחות משעת לישה כמ"ש: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת", שלא יחמיצו כלומר שלא יתחממו וכן הטל היתה מטרתו שלא יתחמם המן.

 

ובשורה השביעית של הדילוג מלמעלה, ונחנומהכיתלונועלינו מובא אותו עניין הנ"ל, שהמים שלנו להכנת המצה רומזים ללחם המן שהגיע בגלל תלונות בנ"י שאין להם לחם. ושים לב לכמה חזרות של המילה תלונות בטבלה, וכאמור כל זה רומז ללינה שינה שהם אותו שורש ל.נ, ומיד מתחת לדילוג כתוב ותעלשכבתהטל כאמור זה המן.

 

הקשר בין מים שלנו למָּן

וניראה לי בס"ד, שיש קשר עמוק יותר בין מים שלנו למן, כמו שאמרנו האיסור ללוש מצות במים שלא לנו הוא מדברי סופרים ומובא בגמ' ובטוש"ע, ויש לו רמז במשנה. אבל לכאורה היה לחכמים לאסור ללוש במים חמים או שמותר ללוש רק במים צוננים וקרים ומדוע נקטו דוקא שצריכים ללון כל הלילה כדי להתקרר, כלומר צריך להמתין כל הלילה. ועוד מדוע נקטו לשון של "לינה", היו יכולים לומר: "מים שישנו" בפשטות, ולא היו מגיעים לטעות כמו המעשה ברב מתנה בפפוניא שהבאנו לעיל.

ונ"ל שאיסור מים שלנו, אמנם ניראה לנו איסור פשטני, אבל בכל דברי חז"ל יש רמזים ותיקונים ברומו של עולם, ואולי גם איסור זה בא לתקן את תלונות בני ישראל במדבר שהיו חשים לאכול לחם מהר, והתלוננו ברגע שנגמר להם הלחם, ושהיה חסר להם מים התלוננו, ולכן תיקנו חכמים דוקא בלשון זה, ודוקא המתנה של י"ב שעות, ואפי' מים מהמקרר אי אפשר להשתמש בהם, משום שיש כאן המתנה שמראה שאנחנו מתאפקים עד שהמצות יהיו מוכנות, וכמו שאמרנו לעיל בוקר ט"ו באייר פסח שני התחילו לאכול לחם מן. ובקברות התאוה כתוב: (במדבר יא) "וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל-הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ", שהם היו ממתינים ומצפים אל המן כל בוקר וקצו בזה. ורואים מהמעשה של רב מתנה בפפוניא, את גודל התיקון שעבר עם ישראל, וכן מובא בחזו"ע בהגדת פסח שכוונת חז''ל לספר לנו בזה גודל תמימותם וצדקתם של אנשי פפוניא, שעל אף שהבינו בכוונת רב מתנה, שאסור ללוש אלא במים שלו, לא היה פוצה פה ומצפצף כנגדו, וכי המים שלך קדושים וכשרים יותר מכל מים אחרים שבעיר? והם קבלו דבריו באהבה, ובתמימות של אמונה טהורה, ובקשו ממנו שיתן להם מן המים שלו, עד כדי כך הגיעה האמונה בדורות שעברו אצל פשוטי ישראל, והם ישמשו לדוגמא ולמופת לאמונת חכמים אמתית, ע''כ (פרי חנן). ועיין בספר חמדת ימים (חלק ב, הלכה טו) שהביא עוד טעם על פי הסוד מדוע אסור ללוש במים שלא לנו.

 

חישוב הסתברות

כדי לחשב הסתברות צריך לצרף כל האפשרויות של הדילוג הנ"ל לחתוך את הפסוקים הרלוונטיים שצפינו אותם מראש והם כולם שמות פרק טו. ואם נניח שאנחנו מחלקים את התורה לאורך של 383 אותיות לכל שורה נקבל ~304805/383=796 שורות שבהם הדילוג "מים שלנו", שהוא בדילוג 383, יכול להופיע בכל אחת מהשורות האלה בתורה. והשאלה אם כן מה הסיכוי שיופיע דווקא בשמות פט"ו, ואותו אזור הוא בגודל 7 שורות אבל צריך להוסיף את הקצוות שאם היה מופיע למטה ולמעלה חותך רק שורה אחת מאותו אזור גם היינו אומרים שזה רומז למים שלנו, לכן נוסיף 6+6+7=19 שורות פוטנציאליות שיכול הדילוג לחתוך בתוך הטבלה של 796 שורות, נקבל שההסתברות לכך היא 19/796=2.3% שיקרה ואם ניקח רק 7 שורות פוטנציאליות ההסתברות תהיה 0.88%. מספיק כדי להגיד שזה מתוכנן כך שהדילוג המינימלי בתורה יחתוך כאן ולא במקרה. וכל זה בהנחה שאנו מסתכלים על הדילוג המינימלי בלבד וכן הדבר.



[1] יסוד לאיסור זה הוא מדברי חכמים במשנה (פסחים מ:) "מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין", ואמרו בגמ' (שם מב:) אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו עכ"ל, ומובא בבית יוסף על הטור (סי' תנה) כמה דעות בעניין זה: לדעת רש"י השמש מהלכת בשיפולי רקיע ולכן מעינות חמים וצריך לנתקם ולמלאות בערב ומצטנן עד למחר ולדעת רא"ם השמש מהלכת מתחת לקרקע ולכן אין תקנה אלא לנתקם לפני שהעריב ואם לקחם קודם שקיעה ש"ד להשתמש בהם מיד, אבל לרש"י צריך י"ב שעות ואה"נ שאפשר לתולשם בבוקר. ולדעת רש"י אם לשו במים שלא לנו מותר בדיעבד, משא"כ למי שמפרש שם עברו ולשו ואמר רב אשי אסור בכל מים משמע בין חמים בין שלא לנו וצוננין אסורים. וכן פסק בשו"ע ואסור לכתחלה ללוש במים אפילו שהיו במקרר כמה שעות אלא צריך שיהיו י"ב שעות בלינה במנותק מהקרקע. ויש מי שמתיר בשוגג וי"א. ואם לשו במים של"ל ובשוגג יש להתיר וכ"כ הרמ"א.

[2] כאן המשמעות של "לנו" היא ישנו, ובהמשך נפרש "לנו" מלשון תלונה, וכמו כן ניתן לפרש מים שלנו של אנחנו מלשון שייכות כמובא בגמ' (פסחים מב.) על רב מתנה בפפוניא.

[3] (שם מב.) דרשה רב מתנה בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה ואמרו ליה הב לן מיא אמר להו אנא במיא דביתו אמרי, ע"כ.

[4] וזה היה אחרי שהתחדשה ההלכה של פסח שני, כי בחודש הראשון לשנה השנייה עשו את הפסח, ואז באו האנשים אשר היו טמאים כו', ואז ציוה ה' לעשות פסח שני (במדבר ט) וא"כ היה פסח שני כבר בשנה השניה לצאתם.

[5] (שמות טז, ב) וילונו. לפי שכלה הלחם:

[6] וכ"כ  המשך חכמה (פר' בשלח) ע"פ בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ כו', הול"ל ובבוקר לחם לשבוע, אלא רומז שהיה להם לחם כזה כבר והוא העוגות מצות שאכלו מיציאת מצרים וכן אמרו בקדושין (לח.) "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכי ארבעים שנה אכלו והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן".

[7] כן תירגם יונתן: וַהֲווֹ מְלַקְטִין יָתֵיהּ מִן עִדַן צַפְרָא עַד אַרְבַּע שָׁעִין דְּיוֹמָא, ע"כ. וכן מובא (בר"ר מח) תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות טז, כא): וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתָּה אוֹמֵר אַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ חִילוּף, כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אֲמַרְתְּ הֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וַהֲלוֹא בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אֵין חֹם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת שָׁם, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת טֻלָּא קָרִיר וְשִׁמְשָׁא שָׁרִיב, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת טֻלָּא וְשִׁמְשָׁא שְׁרִיבִין כַּחֲדָא, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, כְּחֹם הַיּוֹם בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת בִּלְבָד שָׁם נָמָס. וכתב רבנו בחיי משום שכתוב בבוקר בבוקר היינו שעתיים כל אחד הו"ל ארבע שעות.

[8] כך משמע מהרמ"א (סי' תנה) וז"ל: ואם לא הכניסם בהשכמה אם לא עמדו כל כך עד שהוחמו אינו מזיק, ע"כ. וכתב מג"א בשם ב"י ואפי' עמדו בשמש, והסיבה נ"ל משום שהשמש עד שעה רביעית חלשה ואינה מחממת כל כך, כדתני ר"י (בר"ר מח) בארבע שעות הצל קר והשמש חמה, אבל עד ארבע שעות שפיר דמי, וצ"ע.

[9] וכן פסק בשו"ע (סי' תנו) וז"ל: אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה שהיא מ"ג ביצים וחומש ביצה בינונים כו' ע"כ. והיינו מניין חל"ה, והסיבה משום שעיסה גדולה יכולה להחמיץ ואי אפשר להתעסק בכל הבצק כל רגע, וידוע ששיעור זה של 43.2 ביצים הוא עומר הנקרא עשרון, שיעורו מקמח חיטה מצרית הוא 520 דרהם, או 1560 גרם, והוא גם כן השיעור להפרשת חלה, משיעור זה והילך חייבת העיסה בהפרשת חלה וכן מביא רש"י בפרשת שלח [כתב רש"י ע"פ (במדבר טו, כ) וז"ל: "ראשית ערסתכם. כשתלושו כדי עריסותיכם שאתם רגילין ללוש במדבר, וכמה היא, וימודו בעומר, עומר לגולגולת כו' (ושיעורו מ"ג ביצים וחומש ביצה) תרימו מראשיתה, כלומר קודם שתאכלו ממנה ראשית, תלקח חלה אחת תרומה לשם ה'", וכן כתב שם (פסוק לו) וז"ל: "עשירית האיפה. האיפה שלש סאין, והסאה ו' קבין, והקב ד' לוגין, והלוג ששה ביצים, נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה והוא שיעור לחלה ולמנחות".] את השיעור להפרשת חלה והוא כמלוא העומר, שמוזכר בפרשת המן על פסוק: וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר כו'. ורמז מכאן שכמו שהמצות אפשר לעשותם עד שיעור חל"ה, כך גם המן היה באותו שיעור.

תגובה חדשה

שם השולח
דוא"ל
תגובה
שאלת אבטחה:
איך קוראים לבן של אברהם אבינו?

רמז: יצח...

טבלאות צפנים אחרונות

מים שלנו - מדהים
מאת המערכת
273 צפיות
נושא: הלכה

סנפיר וקשקשת
מאת משה
513 צפיות
נושא: הלכה