SOD TORAH
יב' כסלו התשעט (02:26)
 
מילון ארמית פורומים לוח שנה תוכנה להגהות תפילין תרומות לאברכים
«»הצג פסוק פסוקביאור המיליםתגובות גולשיםהסר טעמים
http://sodtorah.co.il/pirush.php?perek=שמואל א פרק-ד&pasuk=6042b6487132b8c2999ced3d904687e3

שמואל א פרק-ג

 א  וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת-יְהוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר-יְהוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ: (ס) ב  וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקֹמ֑וֹ (ועינו) וְעֵינָיו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת: ג  וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֲשֶׁר-שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים: (פ) ד  וַיִּקְרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל-שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: ה  וַיָּ֣רָץ אֶל-עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי-קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא-קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב: (ס) ו  וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קָם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל-עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹֽא-קָרָ֥אתִי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב: ז  וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת-יְהוָ֑ה וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר-יְהוָֽה: ח  וַיֹּ֨סֶף יְהוָ֥ה קְרֹא-שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִשִׁית֒ וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל-עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר: ט  וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם-יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ: י  וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם-בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: (פ) יא  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל-שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: יב  בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל-עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל-בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה: יג  וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי-שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת-בֵּית֖וֹ עַד-עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר-יָדַ֗ע כִּֽי-מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם: יד  וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם-יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית-עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד-עוֹלָֽם: טו  וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-דַּלְת֣וֹת בֵּית-יְהוָ֑ה וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת-הַמַּרְאָ֖ה אֶל-עֵלִֽי: טז  וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת-שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: יז  וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל-נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה-לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם-תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכָּל-הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ: יח  וַיַּגֶּד-ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת-כָּל-הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר יְהוָ֣ה ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַעֲשֶֽׂה: (פ) יט  וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא-הִפִּ֥יל מִכָּל-דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: כ  וַיֵּ֙דַע֙ כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד-בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה: כא  וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי-נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל-שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה: (פ)

רש"י  א  היה יקר . היה מנוע , וכן (משלי יז, כז) : יקר רוח איש תבונה , מנוע דברים , אדם מבין : אין חזון נפרץ . (תרגום : ) לית נבואה גליא . נפרץ - לשון (בראשית כח, יד) : ופרצת ימה וקדמה : ג  ושמואל שוכב במקומו . בעזרת הלוים השומרים בית המקדש , וכן תרגם יונתן : ושמואל שכיב בעזרת לואי בהיכל ה' אשר שם ארון האלהים . (ד) ויקרא ה' . וקול יצא מהיכל ה' מבית קדשי הקדשים , שקרא שמואל , סוף המקרא העליון מחובר לראש המקרא התחתון , זהו שאמר הכתוב (איוב לז, ה) : ירעם אל בקולו נפלאות , עלי היה כהן ושומר מבפנים , ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ , וקפץ הקול דרך עלי לשמואל , במסכת תמיד : ז  טרם ידע את ה' . עדיין לא היה מכיר ענין קול נבואה , כל 'טרם' שבמקרא , לשון 'עדיין לא' , כתרגומו : 'עד לא' , ואינו לשון 'לפני' , וזה יוכיח , ועוד , (שמות ט, ל) : כי טרם תיראון , מפורש ממנו , וכן (בראשית ב, ה) : כל שיח השדה טרם יהיה בארץ : י  ויאמר שמואל דבר . ולא הזכיר שם מקום כמו שציוהו עלי , אמר שמא קול אחר הוא : יא  עושה דבר . היא לקיחת הארון ביד פלשתים : תצלינה . לשון צלצלים , טנטיני''ר בלע''ז : יב  החל וכלה . אותו היום תתחיל גזירתי על בית עלי , שימותו חפני ופנחס , ומכאן ואילך אכלה גזירתי ואשלימה עליהם מדור אל דור , להמיתם אנשים בני שמנה עשרה שנה : החל וכלה . אקומיינצ''ט אאישפליימנ''ט בלע''ז : יג  כי מקללים להם בניו . מקללים 'לי' היה לו לומר , אלא שכנה הכתוב : מקללים . מקילים , וכן כל קללה , לשון קלות ובזיון הוא : ולא כהה . לא הכהה פניהם להעבירם מגדולתן : יז  כה יעשה לך . כאותה קללה עצמה , שלא יהיה לך בנים הגונים , וכן עלתה בו , ואף על פי שהגיד לו ולא כחד , מכאן אמרו (מכות יא א) : קללת חכם אפילו על תנאי היא באה : יח  ה' הוא . אדון הוא , והכל שלו : כא  כי נגלה ה' אל שמואל . לפי שאמר למעלה ודבר ה' היה יקר בימים ההם , אמר כאן כי מעתה בשביל שמואל , נגלה ושנה והרגיל להגלות :

מצודת דוד  א  לפני עלי . רוצה לומר שהיה זריז בעבודת ה' , לעשותה לפני עלי וקודם לו , כי מתחלה הורהו עלי עבודת ה' , ואחר זמן נתחזק מאליו , ולבסוף נתעלה יותר עד שזכה לנבואה : ודבר ה' . דברי הנבואה היה בימים ההם דבר יקר מאוד , יותר מבשאר הימים : אין חזון נפרץ . כאילו הנבואה גדורה לבל תצא , ולא נפרץ גדרה : ב  ביום ההוא . ביום בא איש האלהים אל עלי : במקומו . במקום שהכהנים שוכבים , לפנים מן הלוים : החלו כהות . התחילו להיות כהות וחשוכות : לא יוכל לראות . כאשר מקודם , וכפל הדבר לתוספת ביאור : ג  טרם יכבה . עדיין לא כבה אף נר אחד מנרות המנורה : ושמואל שוכב . במקום אשר הלוים שוכבים : בהיכל ה' . זה קדש הקדשים , כאשר מפרש : אשר שם ארון אלהים , ומוסב הוא למקרא שלאחריו , לומר שקול הקריאה היה בהיכל ה' וכו' : ה  כי קראת לי . כי חשב שעלי קראו : ז  טרם ידע . עדיין לא ידע חכמת אלהות בהיותו עודנו נער , כי אם ידע , היה אם כן מכיר קול נבואה : וטרם יגלה . עד הנה , עדיין לא נגלה אליו ה' לדבר בו : ח  בשלישית . בפעם שלישית : ט  אם יקרא . אם יוסיף לקרוא עוד : י  דבר . ולא אמר דבר ה' כאשר הורהו עלי , כי חשב פן עם כל זאת לא ה' דבר בו : יא  תצלינה שתי אזניו . ירעדו אזניו מגודל החרדה , והכונה היא על לקיחת הארון : יב  אקים . אתחיל לקיים דברי איש האלהים אשר דבר בשם ה' : החל וכלה . אז בעת לקיחת הארון יתחיל הפורעניות , כי ימותו שני בניו במלחמה ההיא , וכן אכלה לקיים כל דברי הנבואה : יג  והגדתי לו . רצה לומר : הלא מאז הגדתי לו על ידי איש אלהים שאשפוט את ביתו : בעון . בעבור העון אשר יודע הוא מה שבניו מקילים ובוזים כבודי , ולא מיחה בהם כראוי . ומלת 'להם' היא תקון סופרים , והרי הוא כאלו נאמר לי . או רצה לומר שאת עצמם מקללים ברוע מעשיהם , כי ענוש יענשו , והקללה תבא עליהם : ולא כהה בם . רצה לומר : אף בשמוע דברי איש האלהים , עם כל זאת לא חש ולא גער בבניו להכהות מראות פניהם לביישם ברבים : יד  בזבח ובמנחה . כי אין קטיגור נעשה סניגור , על כי חטאם היה בדבר הקרבנות , אולם בתשובה יכופר עון : עד עולם . העון הזה שמור להם עד עולם לזרעם אחריהם , לקיים בהם ככל דברי הנבואה : טו  ויפתח . פתח הדלתות כמנהגו , ולא הלך להגיד הנבואה לעלי , כי פחד ממנו לבשרו בשורה קשה : יז  מה הדבר . רצה לומר אין ספק שה' קרא לך עוד , לזאת אשאלך מה דבר בך , ואל תמנע מלהגיד לי : כה יעשה לך אלהים . גזם ולא אמר , וכדומה לזה נמצא הרבה במקרא , והרי הוא כאומר , רעה כזאת וכזאת יעשה לך אלהים , ועוד כזאת יוסיף לך רעה , אם תכחד ממני אפילו דבר אחד מכל דבר ה' : יח  ולא כחד . אפילו דבר אחד : ה' הוא . רצה לומר : הלא הוא ה' והכל שלו , ויעשה הטוב בעיניו , כי מי יוכל לומר לו מה תעשה : יט  ויגדל . בחכמה ויראת ה' : ולא הפיל וכו' . רוצה לומר : אפילו דבריו שאמר בעצמו לא בנבואה , לא בטל אותם המקום להיות נופלים בארץ לבל יתקיימו [ ואמר במשל , מהזורק דבר מה , ולא יחטיא לנפול בארץ ] : כ  כי נאמן שמואל . כי לפעמים אף אם באה הנבואה למי , היא חוזרת ונפסקת , אבל שמואל היה מוחזק לנביא המתקיים : כא  ויסף כו' . רצה לומר : עם שלפני זה היה דבר ה' יקר , אבל לאחר זה הוסיף ה' להראה בשלה גם לשאר בני הנביאים : כי נגלה . והסבה היתה , על שנגלה ה' אל שמואל , ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה , וחלה גם על יתר בני הנביאים . בדבר ה' . רצה לומר : לא שראה שום מראה , כי אם נגלה אליו בדבריו וקולו אשר שמע :

מצודת ציון  א  יקר . חשוב , כמו (שמואל א כו, כא) : יקרה נפשי : חזון . נבואה : נפרץ . מלשון פרצה : ב  החלו . התחילו : כהות . חשוכות , כמו (ויקרא יג, ו) : והנה כהה : ד  הנני . הנה אני : ז  טרם . עדיין לא , כמו (שמות י, ז) : הטרם תדע : ח  ויבן . מלשון בינה : י  כפעם בפעם . רצה לומר כמו בפעמים הקודמים : שמואל שמואל . הכפל בא לזרז את הנקרא : יא  תצלינה . ענין תנועה ורעדה , כמו (חבקוק ג, טז) : לקול צללו שפתי : יג  מקללים . ענין בזיון , כמו (מלכים א ב, ח) : קללה נמרצת . או הוא מלשון קללה ממש : כהה . ענין חושך : טו  המראה . מראה הנבואה : יז  תכחד . ענין מניעה והעלמה , כמו (בראשית מז, יח) : לא נכחד מאדוני : כ  נאמן . מתקיים , כמו (שמואל א ב, לה) : בית נאמן :

רלב"ג  א  והנה הנער שמואל היה משרת את ה' לפני עלי שהיה מיישר אותו על זה , והנה היה דבר ה' בימים ההם יקר ר''ל שהנבואה היתה מגעת בקושי עד שלא היתה אז נבואה נפתחת אבל היה ענין הנבואה סתום שלא ימצא אז מי שיתנבא : ב  ויהי ביום ההוא . שבא איש האלהים לעלי להגיד לו הדברים הקודמים בימי עלי היה שוכב במקומו מרוב הזקנה והחלו עיניו להיות כהות באופן שלא יוכל לראות : ג  והנה טרם שכבה נר אלהים והוא אצל עליית השחר היה שמואל שוכב אצל היכל ה' אשר שם ארון האלהים בלשכה אחת היתה שם ובעת הזה המוכן בהגעת החלומות הצודקים החלה להגיע אליו הנבואה עד שקרא אליו ה' במראה הנבואה ואמר הנני ורץ לעלי כי נדמה לו שעלי היה קורא אותו וכן נדמה לו זה עד שלשה פעמים שהרגיש עלי כי ה' קורא לנער וצוהו שאם יקראהו עוד ישיב לו דבר ה' כי שומע עבדך וידמה שלא שמע שמואל על זה כי ה' קורא לו להיות דבר ה' והיא הנבואה יקר בימים ההם עם חשבו היותו בלתי ראוי לנבואה : י  והנה הודיעהו הש''י בדרך הנבואה הרע לעתיד לבא על ישראל עת מלחמת פלשתים שמתו בה רבים מישראל ולוקח ארון האלהים ומתו חפני ופינחס והרע העתיד לבא לנוב עיר הכהנים כי מתו בה בית עלי מלבד אביתר על יד שאול וידמה שלזה אמר החל וכלה כי התחלת הפורעניות היה במלחמה שמת בה חפני ופנחס וכלוי הפורעניות היה בענין נוב עיר הכהנים : יא  ואמר כי כל שומעו תצלינה שתי אזניו להפלגת קושי הענין הזה יהיה הקול ההוא מרעיד האנשים וכאילו מחוזק הקורא מהקול ההוא תתחדר הצלילה וההברה באוזן : יג  מקללים להם בניו ולא כהה בם . הרצון בזה שהוא ידע שישראל היו מקללים בניו בסבת העושק שהיו עושקים אותם בית עלי ממה שהיו חוטפים מהם מן הזבחים ובעבור העצלה שהיתה בהם מהקרבת הקרבנות אשר הובאו להם עד שכבר ישכבון וקרבנות הנשים הצובאות פתח אהל מועד לא קרבו עדיין והנה לא הוכיחם עלי על זה באופן שימנעו מעשות כן אבל אמר להם אל בני כי לא טובה השמועה וגו' , ולא דקדק אחר זה שיוסרו מאלו החטאים : יד  ולכן נשבע השם לבית עלי שלא יתכפר להם עונם באמצעות קרבנות כאלו תאמד זבח ומנחה כי כלם באים לכפרה ולזה היתה סמיכה על ראש השלמים להעיר שגם הם באים לכפרה ומזה המקום דקדקו רבותינו ז''ל שהכפרה לא תשלם לבית עלי בזבח ובמנחה ואולם תשלם במה שהוא יותר טוב מהם והוא העסק בתורה ובגמילות חסדים ומזה המקום יותר הספק איך ענש הש''י האנשים שלא חטאו מפני חטא אבותיהם וזה כי זה העונש לא היה אלא למי שלא ידע את ה' מהכהנים שהוא אוחז את חטא אבותם אמנם מי שהתעסק מהם בידיעת הש''י ינצל מזה העונש אלא שכבר ימשך לו עונש מה במקרה בעבור חטא אבותיו והוא שלא תהיה לו שררה בענין הכהונה מפני היותה סרה מכל משפחתו בחטא האבות : יז  כה יעשה לך אלהים וכה יוסף . הוא לשון קללה והרצון בו כה יעשה לך אלהים רעה כי לא היה יודע עלי שיהיה ענין הנבואה הזאת דבר קללה ויורה על אמתת זה הפירוש מה שאמר בן הדד כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף , ואולם רז''ל הוציאו מזה שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה על דרך הדרש : כ  כי נאמן שמואל לנביא לה' . למדנו מזה שמי שלא יפיל מכל דבריו ארצה לא יצטרך לנתינת אות או מופת אחר שהוא נביא לפי שזה דבר מיוחד בנבואה ולא ידקדק בשאר ההודעות כמו החלום והקסם והוברי שמים כי הם אם יאמרו אמת לפעמים הנה יכזבו פעמים רבות ואין הענין כן בנבואה כי כל דבריה אמת , וכבר יתבאר באיזה סוג מן הדברים יצדק זה בנבואה ובאיזה מהם לא יצדק כי ידמה שמה שתגיד הנבואה בקצת הטובות והרעות האנושיות יקרה שלא יתקיים כשנעתקו האנשים שבא להם הייעוד מהטוב אשר בא להם בעבור הייעוד הטוב או מהרע אשר בא להם בעבור הייעוד הרע : כא  והנה זכר שכבר הוסיף ה' להראה בשילה לשמואל והיה דבר שמואל לכל ישראל בחיי עלי בעניני הנבואה ובזה האופן היה מנהיג אותם גם בחיי עלי כי כבר נתפרסם להם שהוא היה נביא אמת :

מלבי"ם  א  (א-ג) השאלות: מ''ש והנער שמואל משרת וכו' כבר נאמר (ב' י''א ושם י''ח), שם אמר לפני ה' ופה אמר לפני עלי, ודבר ה' היה יקר וכו' לא נודע מה ענינו פה, מהו ויהי ביום ההוא באיזה יום, ומה צורך להודיע שעיני עלי החלו כהות, איך יתכן ששכב שמואל בהיכל ה' אשר אין זר נכנס שם ואף כי לשכב ולישן, ולאיזה צורך אמר ונר אלהים טרם יכבה :

והנער שלשה פסוקים אלה הם כדמות הוצעה להודיע מדוע בחר ה' אז לנבאות את שמואל ולא את זולתו, ומדוע נגלה אליו דבר ה' בלילה ההוא, וספר בזה שש סבות, א) מצד זכות שמואל שהיה משרת את ה' מתמיד בעבודת הקדש, והיה לפני עלי, רצה לומר שהיה לפניו וקודם לו במדרגה אל הקדש פנימה (ולכן לא אמר פה כמ''ש למעלה (ברכות דף יא.) את פני עלי), ב) מצד מיעוט מציאות הנבואה, והנביאים בדור ההוא כי דבר ה' היה יקר בימים ההם מפני מיעוט מציאותו שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול עליהם רוח ה', ומוסיף אין חזון נפרץ כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים, כמ''ש (ישעיה מד, ג) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי וכו' כמו שבארתי בפירושי שם, ובעת לא תמצא איש מוכן לקבל השפע הזאת, תדמה כנחל מלא על כל גדותיו אשר אין לו מקום להגיר מימיו, שאז עת ימצא פרץ קטן, יפרוץ נחל מעם גר בשטף כביר ובכח חזק וימלא כל אפיקיו סביב סביב וימלא בקעות ושדות, וכן אחר שאין חזון נפרץ, רצה לומר שהשפע מהמחזה האלהית לא מצאה פרץ לשטוף ולהגיר שפע מימי הקדש, עת מצאה פרץ קטן שהוא שמואל שהיה מוכן אל השפע אז באתהו פתאום בשפע רב עד נזלה גם סביביו כמ''ש (פסוק כ''א) ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה דבר ה' אל שמואל וכמ''ש שם : ב  (ס ב ה ג ויהי ביום ההוא שבו ביום בא איש אלהים אל עלי, ורצה ה' לתכוף החזון הזה אל החזון הראשון להורות כי נכון הדבר מעם אלהים, כי כל גזרה והודעה שמימיית הנשנית מורה שהיא חרוצה ונחוצה ושישקוד ה' על דברו לעשותו, כמ''ש ועל השנות החלום פעמים וכו' (בראשית יא, מב), (ס ב ה ד מצד עלי, שירד אז אחורנית בין במעלותיו הנפשיות. שעל זה אמר ועלי שכב במקומו, רצה לומר שלא שכב בהיכל ה', היינו מתבודד בעיונו ומחשבותיו בעניני הקדש ההיכל והארון כמ''ש בשמואל ושמואל שוכב בהיכל ה' כמו שנבאר, רק שכב במקומו הגשמי ממש שכיבה של שינה, ועבודת הכהן היה לשמור את המקדש, (כמ''ש בשלשה מקומות הכהנים שומרים) וגם בלילה לא ישכב לבו במקום רק ישכיל לחשוב מחשבות בקדש, בין בתכונותיו הגופניות שעיניו החלו להיות כהות משיבה וזקנה ופתאום עבר עליהם החולשה עד שלא יוכל לראות לגמרי וכפי שירד עלי ושמשו היתה קרובה להשתקע אל המערב כן היה מוכרח כי כאור בקר יזרח שמשו של שמואל יפיץ קדים עלי ארץ וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר ונר אלהים טרם יכבה וכו' : ג  ה) ונר, והנה מצא אז את שמואל מוכן אל שיתגלה עליו האור הגדול הזה, אם מצד הזמן שהיה בסוף הלילה טרם יכבה נר אלהים שהיה דולק מערב עד בוקר שקרוב אל היום אז הנפש נקיה מרעיונות היום, והמוח וכל כלי המחשבה הטהרו מן האדים אשר יאפיל זהרם בתחלת הלילה כנודע, ו) וגם היה מוכן מצד עצמו שאז שמואל שכב בהיכל ה' ואי אפשר לפרש ששכב בהיכל ממש כי אסור לשכב שם, וגם הלא מקום בן לוי היה מבחוץ, וחכמינו זכרונם לברכה פי' שמ''ש ושמואל שוכב הוא מאמר מוסגר, ושיעור הכתוב, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב, (והאתנח שבמלת שוכב מורה כן, שהוא מופסק מן בהיכל) ובכ''ז כפי סדר המלות רצוף גם כן הכוונה הפשוטה ששכב בהיכל ה' ממש, ורצה לומר שכיבה מחשביית (כמו גם בלילה לא שכב לבו, על משכבי בלילות, (וכ''פ מהרי''א) רצה לומר רעיוניו היו שוכבים ומעיינים בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים, מחשב בעניני ההיכל והארון ורוחניותם אשר ה' בם בקדש הפך מעלי שאמר עליו ששכב במקומו אשר הוא שם כנ''ל, ומסבת שש הכנות אלה בקע אור ה' ויאר אל שמואל : ד  (ד-ח) השאלות: למה השיב הנני בפעם הראשון ולא בשני, ולמה בפעם השני הוסיף עלי מלת בני, למה אומר ושמואל טרם ידע וכו' וטרם נגלה וכו', מדוע באתהו הנבואה בדרך זה שיטעה שעלי קורא אותו :

ויקרא וכו' בתחלה שחשב שעלי קורא אליו השיב הנני כדי שידע עלי שאינו ישן, וגם : ה  וירץ במרוצה לעשות דברו, ועלי חשב בראשונה שהיה זה מפעולת הדמיון שיפעל לפעמים על החוש להטעותו עד שידמה קול קורא באזניו לכן אמר שוב שכב : ו  ויוסף וכו' בפעם הזה לא השיב הנני באשר כבר הודיע שהוא ער, וגם לא רץ כי נכלם בפעם הראשון, והנה בפעם הזה כבר נפל ספק מה בלב עלי לכן אמר לא קראתי בני הוסיף מלת בני דרך אהבה בל יתעצב, שזה מזיק אל הנבואה, ורצה לנסות אם יקראהו עוד הפעם : ז  ושמואל בא להשיב מדוע לא הבין שמואל בשלש פעמים כי ה' קורא, שזה יען היה זה טרם ידע את ה' שלא היה לו ידיעה מבית רבו בעניני האלהות ובאיזה דרך יטיף חזיונו לנביאיו, וגם טרם יגלה אליו דבר ה' עד שידע זה מעצמו על ידי הנסיון, ולכן לא הבין זאת : ח  ויבן עלי אז הבין בבירור שה' קורא אותו, כי התגברות הדמיון באיש הבריא לא יהיה רק על המעט, וכבר בארו החוקרים האחרונים שהנבואה תבוא לפעמים מושכלת, במה שיושפע ידיעה ברורה על שכל הנביא, ופעמים תבא מדומה, על ידי צורות שיראה הכח המדמה, ופעמים תבא מוחשת, על ידי קול שיגיע לאזן הנביא. או צורות נוראות אשר יראום בעיניהם בפועל (ולא כהמו''נ בח''ב מספרו) ומזה המין האחרון היה הקריאה שקרא לשמואל, וכבר באר מהרי''א כי לכן באתהו הנבואה על זה האופן, כדי שיטעה וירוץ אל עלי וירגיש עלי בדבר ויכריחהו בבקר להגיד לו המראה, כי זולת זה היה שמואל מעלים הדבר ממנו, כמ''ש ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי, ודעתי בזה שנבואה זו לא באה אל שמואל בתורת שליחות רק בתורת הודעה לבד, שאם היה בא אליו בתורת שליחות הלא היה מוכרח להגידה אל עלי, כי נביא הכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים, ולמה הוצרך עלי להשביעו עדי הגיד לו, רק האמת הוא שה' לא שלחו אליו, והטעם בזה, כי כל נביא שליח יהיה לאיזה צורך ותכלית, והוא שהעם או האיש שעליו ינבא ישים על לבו וישוב בתשובה ועל ידי זה תבוטל הגזירה, לא כן פה שהיה גזר דין שיש עמו שבועה כמ''ש לכן נשבעתי לבית עלי, שאין תשובה מועלת בו כלל לא היה צורך בשליחות, והיה רק הודעה לשמואל לבד והיה רשות בידו להגיד או שלא להגיד, וה' סבב הדבר ששמואל היה מוכרח להגיד לו על ידי שהשביעו : ט  וישכב במקומו, רצה לומר במקום הרעיוני ששכב תחלה כמ''ש ושמואל שוכב בהיכל ה' כמש''פ למעלה כי היה מכין את עצמו עתה לנבואה, מה שאין כן בפסוק ה' אמר וילך וישכב : י  ויבא ה' ויתיצב העמידה וההתיצבות הושאל מן בעלי גשם אל חול הרוח העליון על מקומו רצה לומר על הענין המתדמה עליו בצלמו, שהוא רוח הנביא אשר הוכן לזה שבא עליו גם כן ותנח עליהם הרוח, וכמו והנה ה' נצב עליו, ואמר במ''ר הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, כי יתדבק הכל בהחלק וינוח עליו חול מעלה ודבקות. וכבר ידעת ההבדל בין עומד ובין נצב, שההתיצבות הוא בדבר שצריך להתחזק על שישאר במקום ההוא, ואחר שחומר האדם הוא מסך מבדיל בין האור הרוחני השופע על נפש הנביא, צריך חיזוק והתיצבות להשאר דבוק בו, וכבר בארנו במק''א הטעם שיקרא להנביאים שתי פעמים אברהם אברהם משה משה שמואל שמואל, שהוא לעורר שני חלקיו הרוחני והגשמי שיהיו מוכנים אל הדיבור ואין המקום פה להאריך, והנה שמואל לא אמר, דבר ה', כי היה עדיין מסתפק פן הוא קול אחר : יא  הנה אנכי עשה דבר הוא מה שנתן לשבי עוזו ויסגר לחרב עמו ומיתת עלי ובניו : (תצלינה הפעיל משורש צלל, שישמע באזניו כקול צלצלי שמע) : יב  ביום ההוא אקים וכו' הוא מ''ש (למעלה ב' י''ד) וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך שנתן זאת אות אל קיום דבריו. החל שבזה תתקיים קללה הא' וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, וכלה ואחר כך יתקיימו שתי הקללות האחרות בימי דוד כנ''ל : יג  (יג-טו) השאלות: מ''ש והגדתי לו מלבד שכפי הדקדוק היה לו לומר ואגיד לו בעתיד יפלא הלא לא צוה לשמואל להגיד, שאם לא כן למה לא הגיד לו שמואל עד שהשביעו עלי הלא נביא הכובש נבואתו חייב מיתה, גם צריך לבאר באמת מדוע היה בדעת שמואל להעלים נבואה זו והלא אסור לנביא להעלים נבואתו :

והגדתי הגיד לו הטעם מדוע כופל נבואה זאת שנית אחר שבו ביום בא איש אלהים אל עלי ונבא זאת, אומר כי בעת נבא איש אלהים ביום היה עדיין גזר דין שאין עמו שבועה והיה לו עוד רפואה על ידי תשובה ומע''ט, לא כן עתה, אחר שכבר הגדתי לו על ידי הנביא שבא ביום כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (רצה לומר שהם מקללים להם לעצמם במה שכבודם נהפך לקלון והכל מקללים אותם בעבור מעשיהם) הנה הגדתי לו והתריתי בו כי בעון שידע שבניו מקללים אשפוט את ביתו עד עולם, כמו שנבא על זה איש האלהים בארך, ובכל זה לא כהה בם שהלא היה ראוי שתיכף ששמע דבר איש אלהים יכהה בם ויזעק עליהם בקול מר צורח והוא לא שת לבו לדברי הנביא : יד  ולכן זה גרם שהוא עתה גזר דין שיש עמו שבועה, לכן נשבעתי לבית עלי שבזה אין להם תקנה כלל והשבועה היא אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם, רצה לומר העון שהעוו בענין הזבחים ומנחות כמ''ש למה תבעטו בזבחי ובמנחתי, לא יתכפר להם עד עולם. (מה שאין כן יתר חטאתם יתכפרו בתשובה כי עליהם לא התרה הנביא בו) : טו  וישכב הנה שמואל לא הגיד זאת לעלי לבא תיכף בלילה כי שכב עד הבקר, ולא בעת קומו כי הלך למשמרתו ויפתח את דלתות בית ה', ובאר הטעם שלא הגיד לו כי ושמואל ירא מהגיד את המראה וכבר בארתי שלא היה בזה כובש נבואתו כי לא נשלח אל עלי, ולא היה רק מראה והודעה לא שליחות וז''ש מהגיד את המראה : טז  ויקרא עלי הבין שהיה איזה חזיון על ביתו, באשר כבר בא אליו נביא באותו יום ולב יודע מרת נפשו : יז  ויאמר א) שיגיד לו מה הדבר, ב) השביעו שיגיד לו כל הפרטים ואל יעלים דבר : יח  ויגד הגיד לו כל הפרטים, והנה הגם ששמע שעקר הקצף עליו עתה היה על שלא שת לבו לדברי הנביא, בכ''ז השיב, ה' הוא הטוב בעיניו יעשה שחוץ מכוונתו הפשוטה כמצדיק דין שמים, אמר גם כן הלא יש הבדל בין גזר דין שאין עמו שבועה שירצה ה' שלא יתקיים הגזר רק יתבטל על ידי תשובה ואינו טוב בעיניו, לא כן גזר דין זה שיש עמו שבועה שהוא טוב בעיניו שיתקיים ולא יבטלהו בודאי יעשה ואין מזור ותעלה : יט  ויגדל שמואל ספר במעלת נבואת שמואל ג' מדרגות, א) מצד עצמו שגדל וה' היה עמו שהיה רוה''ק שוכן עליו בתמידות ולא הפיל מכל דבריו ארצה שזה העד שהוא נביא אמת וכמ''ש (דברים יח, כא) וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וכו' הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו' : כ  ב) וידע רצה לומר שלא היה נביא לצורך עצמו לבד כרוב בני הנביאים שחל עליהם הרוח להשכילם ולהודיעם אמיתות באלהות ובהנהגה, כי היה נביא שליח לכל ישראל עד שידעו כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' שהוא נאמן ביתו ושליח מאתו אמצעי בין ה' ובינם : כא  השאלות: מ''ש ויוסף ה' להראה, כי נגלה דבר ה' וכו' הוא כפל לשון :

ג) ויסף שהיה שפע נבואתו רבה כל כך עד שמרוב השפע שעברה עליו נאצלה גם על בני הנביאים הקטנים ממנו, כמ''ש ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, רק שהיתה נבואתם קטנה ממנו במדרגה שאצלם היה רק מראה כברק המתראה וחוזר ומתעלם כמ''ש ויסף ה' להראה בשלה, מה שאין כן על שמואל נגלה בגילוי גמור ובדבר ה' השולח, ושיעור הכתוב שעל ידי שנגלה דבר ה' אל שמואל בשלה בשפע רב עבר השפע גם על תלמידיו ויסף ה' להראה בשילה :

תגובות

 זה לא עוזר החרא הזה. *ראו הוזהרתם* יש לי מבחן ואתם מביא

נכתב בשם נהלצ בתאריך 19/12/2016, 17:53

 זה לא עוזר החרא הזה. *ראו הוזהרתם* יש לי מבחן ואתם מביא

נכתב בשם נהלצ בתאריך 19/12/2016, 17:53

 זה לא עוזר החרא הזה. *ראו הוזהרתם* יש לי מבחן ואתם מביא

נכתב בשם נהלצ בתאריך 19/12/2016, 17:53
נכתב בשם רות מסינגר בתאריך 06/05/2018, 18:54